האלים הקטן — ההר האגדי של הנזירים והגולשים מעל בורסה

כשמביטים דרומה מבורסה, האופק שם אינו שטוח — הוא מתנשא בחדות כלפי מעלה ומגיע עד לפסגה המושלגת בגובה 2,543 מטר. זהו האולימפוס הקטן, או בשמו הטורקי Uludağ, "ההר הגדול". היוונים כינו אותה "אולימפוס ויפיני" או "אולימפוס מיזי", ואל ההר הזה נהגו לפקוד נזירים אורתודוקסים שחיפשו את השקט עוד מימי דיוקלטיאנוס. מאוחר יותר נשמעו כאן צחוקיהם של גולשי הסקי, אך חורבות המנזרים העתיקים עדיין חבויות בין קפלי יערות המחטניים. אולימפוס הקטן הוא הפסגה הגבוהה ביותר בכל אנטוליה המערבית ובאזור הים השיש, אתר הסקי הגדול ביותר במערב טורקיה ומקום שבו ההיסטוריה פוגשת את הטבע הפראי. קל להגיע לכאן מבורסה ואפילו מאיסטנבול ביום אחד.

ההיסטוריה והמקור של האולימפוס הקטן

שמו של הר זה הומצא על ידי היוונים עוד בימי קדם. את הרכס, המשתרע לאורך הקצה הדרומי של ויפיניה, הם כינו אולימפוס — בדיוק כמו ההר הקדוש הראשי ליד סלוניקי. החלק המזרחי של הרכס נקרא "אולימפוס של ויפיניה", והמערבי — "אולימפוס של מיזיה". בסמוך להר קמה העיר פרוסה — בורסה של ימינו — ששמה הרשמי היה "פרוסה אד אולימפום", כלומר "פרוסה ליד האולימפוס". הרודוטוס הזכיר כי באולימפוס המייזי חי חזיר בר מפחיד, שאותו צד בנו של מלך לידיה, קרויס — ונהרג במהלך הציד.

בימי הביניים הפך ההר למרכז נזירות. כבר בתקופת דיוקלטיאנוס החלו הנזירים הראשונים להתיישב במערותיו. במאות ה-8–9, בתקופת המחלוקות האיקונובוריות, הפך האולימפוס הקטן למקלט לנזירים שהתנגדו למדיניותם של הקיסרים האיקונובוריים. ויקיפדיה הרוסית מציינת כי דווקא הקשר הזה בין הנזירים להר הוא שהעניק לו סמכות מיוחדת עד המאה ה-11. כאן פעל אחד הנזירים הגדולים ביותר של המזרח הנוצרי — יואניקיוס הגדול, מחולל הנסים הביזנטי, שסיים את חייו כנזיר מתבודד על מדרון זה.

בין מנזרי ההר בולט "מנזר פוליכרוני" (פוליכרוניון), שבראשו עמד במאה ה-9 מתודיוס מסולון — המורה הראשון של הסלאבים, יוצר האלפבית הגלגוליטי יחד עם אחיו קיריל. צדיק נוסף — אפלטון הסטודיטי (המאה ה-8), הקשור למנזרי סימבולך וסאקודיון — משך לחיי נזירות בהר את אחיינו תיאודורוס הסטודיטי, שהפך לאחר מכן לאחד מהתיאולוגים המשפיעים ביותר בקונסטנטינופול. במחצית הראשונה של המאה ה-10 היה אב המנזר באחד המנזרים המקומיים יופימיוס — מורה דרך לאלנים.

בשנת 1317 כבשו התורכים את ההר, ובמשך כמה מאות שנים הוא שימש כשטח ציד — תחילה של הסלג'וקים, ואחר כך של הסולטנים העות'מאנים. השם "קשיש-דאג", "הר הנזירים", שהעניקו לו, נשאר בשימוש העם במשך זמן רב. בשנת 1933 נבנה כאן המלון הראשון וסללו כביש מהיר. בשנת 1961 הוכרז אולודאג כפארק לאומי.

אדריכלות ומה לראות

אולימפוס הקטן הוא בראש ובראשונה נוף, ולא מתחם אדריכלי. אין כאן מסגדים עם מינרטים או אמפיתיאטראות עתיקים — יש כאן הר עם אזורים אנכיים, שכל אחד מהם מציע חוויה משלו.

פסגת קרטלטה והשלג

הנקודה הגבוהה ביותר היא קרטלטה, בגובה 2,543 מטר מעל פני הים. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר באזור הים השיש ובכל החלק המערבי של חצי האי אסיה הקטנה. בחורף הפסגה והמדרונות הסמוכים מכוסים בשלג, שנשאר על הקרקע מדצמבר עד אפריל, ולפעמים אף מעבר לכך. כאן בדיוק ממוקם אזור הסקי העיקרי: מלונות, מעליות ומסלולים. אתר הסקי אולודאג אירח את השלבים האירופיים של CEV Snow Volleyball Tour בשנים 2017 ו-2018 — עובדה המעידה על הכרה בינלאומית.

המישורים הצפוניים והכרי דשא האלפיניים

מצפון לפסגה משתרע שרשרת של מישורים הרריים: סאראלאן (כ-1630 מטר), קיראזלייאילה, קאדייאילה (כ-1200 מטר), סוברה. באביב ובתחילת הקיץ פורחים כאן כרי דשא אלפיניים — Crocus flavus הצהוב ו-Crocus siberi הסגול, פרחי האביב הוורודים Primula vulgaris var. sibthorpii, Doronicum orientale המנומר, מוסקרי. זהו מקום משיכה לבוטנאים ולצלמים, שמספרם בעונת התיירות נמוך בהרבה ממספר הגולשים בחורף.

חגורת יערות וציפורים

על מורדות ההר מתפשטות סוואנות אלון, לאחר מכן יער נשיר, לאחר מכן יער אשור ופיכטה, ומעלה, כרי דשא אלפיניים. ביערות הפיכטה הצפופים מקנן ינשוף טנגמלם (Tengmalm's owl) — ינשוף נדיר ביותר בטורקיה, וכן נקרת גב לבן ונקרת רגליים אדומות. על הצוקים חגים נשרים מזוקנים ונשרים אחרים, נשרים זהובים ויותר מעשרים מינים של טורפים אחרים. בין המינים הייחודיים למזרח — הזמיר הספרדי והזמיר האלפיני. על ההר חיים כמה להקות זאבים.

מכרה וולפרם נטוש

ליד הפסגה נותרו חורבות של מכרה וולפרם ומפעל לעיבוד, שנבנו בשנת 1974 בעלות של 60 מיליון דולר ונסגרו בשנת 1989 בשל עלויות ייצור גבוהות. עבור חובבי ארכיאולוגיה תעשייתית זהו ממצא נדיר: מבני בטון גדולים בגובה של 2000+ מטרים נראים סוריאליסטיים בתוך הנוף ההררי.

פרפר נדיר

אולימפוס הקטן הוא אחד מבתי הגידול של הפרפר הנדיר Parnassius apollo graslini, שאליו מגיעים אנטומולוגים במיוחד כדי לצפות בו בחודשים יוני-יולי. זהו תת-זן של פרפר האפולו ההררי, המופיע ברשימות השימור של אירופה ואסיה.

עובדות ואגדות מעניינות

• הרודוטוס מתאר את ציד החזיר באולימפוס המיצרי, שגבה את חייו של בנו של קרויס — אחד המקרים הבודדים שבהם הר זה מוזכר בספרות ההיסטורית היוונית של המאה ה-5 לפנה"ס.
• המאירים הסלאביים קיריל ומפודיה קשורים להר זה דרך מפודיה: הוא היה אב המנזר של מנזר פוליכרוניוס באולימפוס הקטן לפני שיצא יחד עם אחיו אל הסלאבים המורבים כדי ליצור את האלפבית.
• פלטון סטודיט ואחיינו תיאודור סטודיט החלו את חייהם הנזירים דווקא כאן: דווקא במערות האולימפוס הקטן נולדה אותה תנועה רוחנית, אשר לאחר מכן, דרך מנזר סטודיט בקונסטנטינופול, השפיעה על כל חוקת הנזירות האורתודוקסית.
• בשפה הטורקית "אולודאג" פירושו "ההר הגדול". אך הכינוי הישן "קשיש-דאג" — "הר הנזירים" — נשאר בשימוש העממי עוד זמן רב לאחר בואם של העות'מאנים בשנת 1317.
• אתר הסקי אולודאג הוא אתר הסקי הראשון בטורקיה: המלון הראשון נבנה כאן בשנת 1933, כאשר המילה "סקי" עצמה הייתה דבר זר לרוב הטורקים.

איך להגיע

"אולימפוס הקטן" ממוקם במחוז בורסה, כ-35 ק"מ דרומית לעיר עצמה. מאיסטנבול לבורסה ניתן להגיע בקלות תוך 2–3 שעות: במעבורת ממזח קבאטאש או אמינונו ליאלובה, ומשם באוטובוס או בדולמוש לבורסה אוטוגאר (או בקטמרן מהיר לבורסה IDO). חלופה נוספת היא אוטובוס ישיר מאיסטנבול (כ-2.5 שעות על גשר עות'מאן גאזי).

יש שתי דרכים להגיע מהעיר בורסה אל ההר. הדרך הראשונה והפופולרית ביותר היא הרכבל Bursa Uludağ Gondola (Teleferik): הקרונות יוצאים ממרכז העיר ועוצרים במישור Kadıyayla בגובה של כ-1,200 מטר, והתחנה הסופית היא Sarıalan בגובה של כ-1,630 מטר. זהו המסלול הציורי ביותר. האפשרות השנייה היא נסיעה ברכב או במונית בכביש שנבנה עוד בשנת 1933; הדרך מתפתלת דרך יער מחטני ואורכת כ-45 דקות. משדה התעופה של איסטנבול (IST) הכי נוח לנסוע באוטובוס עד Bursa Otogar ומשם ברכבל. משדה התעופה סביחה גוקצ'ן (SAW) — במעבורת דרך הים השחור זה עוד יותר מהיר: עד Yalova ומשם באוטובוס לבורסה.

טיפים למטייל

עונת השנה קובעת לחלוטין מה תמצאו באולימפוס הקטן. דצמבר–מרץ — עונת הסקי: המדרונות מלאים באנשים, המלונות עמוסים, המחירים גבוהים פי שניים מאשר בקיץ; אך דווקא בחורף הנוף הנשקף מחלון הרכבל אל הפסגות המושלגות וים השיש מרחוק משאיר רושם בלתי נשכח. סוף אפריל–יוני — הזמן הטוב ביותר לבוטנאים ולטיולים שקטים: השדות פורחים, הציפורים פעילות, והקהל של גולשי הסקי כבר התפזר. יולי–ספטמבר — עונת הטרקים: אפשר לטפס על קרטלטה ברגל תוך 4–5 שעות מסאריאלן.

קחו איתכם בגדים חמים גם בשיא הקיץ: בגובה 2,500 מטר הטמפרטורה לעתים רחוקות עולה על 15–18 מעלות, והרוח מתגברת לעתים קרובות בפתאומיות. נעלי טיולים חובה — האבנים על הרכס חדות וחלקלקות לאחר גשם. בתי קפה ומסעדות מרוכזים באזור המלונות סביב סאריאלן; מעל לא תמצאו כאלה, לכן קחו איתכם מים ואוכל בכמות מספקת. משקפת תשפר משמעותית את ההנאה מצפייה בציפורים — זכר הזקן או נשר הזהב במעוף מעל הצוק הם מראה בלתי נשכח.

לטיולים קצרים מאיסטנבול, אולימפוס הקטן משתלב היטב עם בורסה עצמה: המרכז ההיסטורי עם מסגדי אולו ג'אמי וישיל ג'אמי, קבר אורקאן, שוק קאפאליצ'ארשי והקבב המפורסם של בורסה — איסקנדר קבב — משתלבים בקלות ביום אחד עמוס. וזכרו: אולימפוס הקטן הוא לא רק אתר סקי. לאלה שאוהבים להביט מבעד לשכבות ההיסטוריה, כאן, מתחת לכל יער אשוחים, מסתתרת צלו של נזיר או קרן הציד של הסולטאן העות'מאני.