מגזברד: מבצר ארמני בצד הטורקי של נהר אראקס
6 ק"מ דרומית-מערבית לעיר הגדולה אני, על הגדה הימנית של נהר ארפאצ'אי (אחוריאן הקדום), ניצבת המצודה מגזברד (מגאסברד), המצודה הפחות מוכרת אך העשירה בהיסטוריה. זוהי מצודה גבולית, שנבנתה על סלעי טוף בתקופת הזוהר של ארמניה הבגרטית, ועברה לאחר מכן לידי הסלג'וקים, הגאורגים, החטנוגלארים ולבסוף לידי העות'מאנים. כיום מגזברד היא אזור צבאי סגור על הגבול עם ארמניה המודרנית, וכמעט בלתי אפשרי להיכנס לשטחה. אך אפילו מרחוק היא משאירה רושם עז.
ההיסטוריה של המבצר
מקורותיה האפשריים של הביצור על צוק זה מיוחסים עוד למאה ה-6, אך המבנה שנותר שייך ברובו לתקופת ממלכת בגראטיד בארמניה (885–1045). החשיבות האסטרטגית של המבצר גדלה באופן דרמטי לאחר שאני הפכה בשנת 961 לבירת הממלכה הארמנית: מגזברד הגן על הגישות הדרום-מערביות אליה ושלט על המעבר דרך קניון ארפצ'יה.
לאחר נפילת הבגראטידים עברה המצודה מיד ליד בין הסלג'וקים, ממלכת גאורגיה ושושלת חאטנוגולאר הטורקית. בשנת 1579 נכבשה מגזברד על ידי האימפריה העות'מאנית ושופצה. על כך מעידה הכתובת בשער הצפוני: השיפוץ בוצע בתקופתו של הסולטאן מוראד השלישי. חיל המצב העות'מאני החזיק במבצר עד אמצע המאה ה-19, ולאחר מכן הוא ננטש והפך לשממה.
הפעילות הארכיאולוגית המודרנית החלה בשנים 2004–2005: המחקרים חשפו את שרידי "מגזברד העתיקה" — רובע עירוני שלם כ-100 מטרים מעל הנהר, עם חומת עיר, מגדלים גליליים, מלבניים ופרסניים, וכן חורבות כנסיות. דבר זה הוביל להנחה כי המבצר הקיף לא רק אזור חיל מצב, אלא עיר מבוצרת של ממש.
ארכיטקטורה ומה לראות
חומות ושלוש מגדלים גדולים
המבנה בנוי מטוף — אבן וולקנית בהירה האופיינית לאזור, חמימה בשמש ועמידה בפני בליה. את בסיס הביצור מהווים שלושה מגדלים גדולים, ששרדו במידה רבה עד ימינו. החומות ביניהם נהרסו חלקית, אך קווי המתאר נראים היטב.
כתובת עות'מאנית בשער הצפוני
בכניסה הצפונית נשמרה כתובת משנת 1579, המתעדת שיפוץ שבוצע בתקופת הסולטאן מוראד השלישי. זהו מקרה נדיר שבו כתובת עות'מאנית משולבת בבירור במבנה ארמני מוקדם יותר.
מבנים פנימיים
בתוך מתחם המבצר ניתן להבחין בשרידי בתי מגורים מאבן, בכמה קפלות, בארמון, בחמאם ובבור מים מרובע גדול. מכלול זה מאשר כי מגזברד שימש לא רק כנקודה צבאית, אלא גם כמרכז נסיכותי קטן.
מגזברד העתיקה
"מגזברד העתיקה", שנחשפה באמצע שנות ה-2000, היא רובע מבוצר נפרד על טרסה סלעית. בחומותיה יש מגדלים מסוגים שונים (צילינדריים, מלבניים, בצורת פרסה), ובבנייה נמצאו שרידי כנסיות. זוהי דוגמה נדירה לעיר גבול ארמנית מהמאות ה-10–11 בשטחה של טורקיה המודרנית.
עובדות מעניינות
- מגזברד ממוקמת למעשה על קו הגבול עם הרפובליקה של ארמניה ונמצאת באזור הגבול הראשון: הגישה התיירותית לחורבות עצמן סגורה.
- מצב השימור שלה התגלה כטוב יותר מזה של חלק מהמבנים באני עצמה: מגדלי הטוף של מגזברד עומדים כמעט בשלמותם גם כיום.
- המבצר שרד את שלטונם של הבגרטידים, הסלג'וקים, הגאורגים, החטנוגולים והעות'מאנים — שילוב נדיר עבור אתר היסטורי אחד.
- גילוי "מגזברד העתיקה" בשנות ה-2000 שינה את התפיסה לגבי המבצר: התברר שמדובר בעיר מבוצרת קטנה, ולא במבצר נפרד.
- היישוב הקרוב ביותר לחורבות הוא הכפר הכורדי Üçbölük; הוא משמש כנקודת ציון במפות הטופוגרפיות.
איך להגיע
המצודה נמצאת במחוז קארס, לא רחוק מהכפר Üçbölük, מדרום-מערב לחורבות אני. קואורדינטות: 40°28′31″ צפון, 43°32′30″ מזרח. העיר הגדולה הקרובה ביותר היא קרס (כ-50 ק"מ), שדה התעופה הקרוב ביותר הוא קרס-הרקאני (KSY).
בדרך כלל אי אפשר להגיע ברכב עד לחורבות עצמן: כל הרצועה הסמוכה לאורך נהר ארפצ'אי נכללת באזור צבאי סגור בגבול עם ארמניה. אישורים לביקור דורשים הליך נפרד וניתנים לעיתים רחוקות לתיירים. בפועל, מרבית המטיילים מסתפקים בתצפית על מגזברד מנקודות מרוחקות לאורך הדרך מאני לכיוון אוצ'בולוק, או מהמישור של אני עצמו, מעבר לקניון.
עצות למטייל
העצה העיקרית היא להעריך את הציפיות בצורה ריאלית. כמעט בוודאות לא תצליחו להיכנס למבצר עצמו: זו אזור גבול, וניסיון להתקרב אליו ללא אישור עלול לגרום לבעיות עם הצבא. קחו איתכם משקפת או עדשת זום — והתייחסו למגזברד כחלק מהנוף של אני, כ"מוצב הקדמי" שלה.
הזמן הטוב ביותר לביקור הוא סוף האביב ותחילת הסתיו. בחורף נושבת רוח קרה על הרמה שמתחת לאני, והטמפרטורות צונחות הרבה מתחת לאפס; בקיץ יכול להיות חם ביום, אך הערבים קרירים. הסתיו מספק את התאורה הטובה ביותר על הטוף והקניון של ארפצ'יה.
אל תצלמו מתקנים צבאיים, אנטנות ושומרי גבול. אם מטרתכם היא להבין את ההקשר של מגזברד, הקפידו לשלב את הביקור בטיול בין חורבות אני עצמן: רק כך מתקבלת תמונה מלאה של בירת ארמניה וחגורת ההגנה שלה.
מקרס נוח לתכנן מסלול של יום אחד: קרס קאלסי (המצודה העירונית והקתדרלה) בבוקר, אני אחרי ארוחת הצהריים, בדרך — עצירה לתצפית לכיוון מגזברד. יום כזה מצריך רכב: כמעט ואין תחבורה ציבורית לאזור הגבול הזה.
