אלישר-היויק — תל עתיק באנטוליה: היסטוריה וביקור

Kayseri אטרקציותאלישר-היויק — תל עתיק באנטוליה: היסטוריה וביקור

אלישר-הויוק — עוגת שכבות בת אלפי שנים בלב אנטוליה

אלישר-היויק (בטורקית: Alişar Höyük) — אחד התלים המרשימים ביותר במרכז אנטוליה וארכיון אמיתי של ההיסטוריה האנושית, דחוס בגבעה בגובה שלושים מטרים. כאן, 45 ק"מ מדרום-מזרח לעיר יוזגאט, מצפון לכפר המודרני אלישר במחוז סורגון, שכבה אחר שכבה מונחים שרידים מתקופת הניאולית, ההלקולית, תקופת הברונזה הקדומה, סוחרים אשוריים, ממלכת החתים, הפריגים והביזנטים המאוחרים. עבור ארכיאולוגים, אלישר-היויק הוא נקודת ציון מרכזית לכרונולוגיה של כל אנטוליה, ואילו עבור המטייל זהו מקום שבו שמונה אלפי שנים של חיים רצופים מונחים ממש לרגליו.

ההיסטוריה והמקור של אלישר-היויק

האנשים הראשונים התיישבו כאן עוד בתקופת הניאולית, והתנאים היו, בלשון המעטה, יוצאי דופן: היישוב עמד באמצע אגם, והגבעה עצמה הייתה היבשה היחידה המתאימה למגורים. ארכיאולוגים מצאו עקבות של השכבה העתיקה ביותר הזו 26 מטרים מתחת לפני השטח המודרניים של הגבעה וכ-11 מטרים מעל אדמת היבשת ה"בתולית". עם תחילת תקופת הכלקולית המים החלו לסגת, האדמות הסובבות התייבשו, והאנשים ירדו בהדרגה מהגבעה, אך לא שכחו את נושא הביטחון — סביב היישוב החלו להקים את הביצורים החיצוניים הראשונים.

בתקופת הברונזה הקדומה (בערך 3200–2600 לפנה"ס) אלישר כבר נראה כמו עיר של ממש: בתים מלבניים עם קירות לבנים וגגות שטוחים, חומת הגנה מסיבית עם שערים, תכנון ברור. מאוחר יותר חוזקו החומות הפנימיות והחיצוניות, והגבעה עצמה התפתחה ל"בירת" המחוז. דווקא בתקופת הברונזה התיכונה, באלף השני לפנה"ס, נכנס אלישר-היויק לדפי ההיסטוריה הפוליטית: הוא הפך לתחנת מסחר ברשת הסוחרים האשורית, שנמתחה בין חתוש של החתים לקנש (קילטפה) בקפדוקיה.

על כך מעידים 53 לוחות בכתב יתדות (כולל העתקים) שנמצאו כאן, שנכתבו בשפה האשורית הקדומה המכונה "סוג קפדוקיה". זהו ארכיון טיפוסי של תחנת סחר אשורית: חוזים, קבלות, אזכורים של מסעות. בלוחות מסוימים מספרים הסוחרים כיצד חזרו מזלפובה (זלפה), באחרים מופיעים קאנש והאטוסה, ובשלישיים — הסוחר אמור-אשור, הידוע ממסמכים שנמצאו בקרומה בקולטפה. לוחית אחת נושאת את השם אדד-בני, המתייחס לשנים האחרונות לשלטונו של שמשי-אדד הראשון האשורי (1808–1775 לפנה"ס). שתי לוחות נוספות חתומות בחותמו של "אניטה-הנסיך", והדבר הוליד השערה מפתה: אותו אניטה, מלך קושאר מסוף המאה ה-18 לפנה"ס, אשר, על פי הטקסט המתרברב שלו, שרף את העיר "קושאר", — בהחלט יכול היה להחריב גם את אלישר.

לאחר הכיבוש החיתי נכנסה העיר לתחום השפעתה של האימפריה שבמרכזה חתושיש. בין השנים 1400 ל-1200 לפנה"ס אלישר, ככל הנראה, נשאה את השם אנקווה — עיר זו מוזכרת לעתים קרובות בטקסטים החיתיים, והאזכור בלוחות המקומיים של השם המקומי אמקווה הופך את הזיהוי לכמעט בלתי נמנע. סופה הגיע בסביבות 1200 לפנה"ס, כאשר יחד עם התמוטטות הממלכה החיתית, שטח IV נשרף באש; במשך מאות שנים ארוכות עמד הגבעה כמעט ריק. הפריגים הגיעו לכאן מאוחר יותר והשאירו את השכבה התרבותית שלהם; ולאחר מכן — המדיים, הפרסים, השליטים ההלניסטיים, הרומאים ולבסוף הביזנטים, שמהם נותרו על פסגת הגבעה חורבות של כנסייה מאוחרת.

אדריכלות ומה לראות

אלישר-היויק אינו עמודי מקדש עתיק ואינו מסלול מוכן לתיירים עם שלטים. זהו גבעה, ובזה טמון יופיו העיקרי: לפניכם מונחת ספר גיאולוגי שלם של הציוויליזציה האנושית, ויש לדעת לקרוא אותו. גודל התל מרשים כשלעצמו: 520 על 350 מטר בבסיסו ו-30 מטר גובה, מה שהופך אותו לאחד הגבעות הגדולות ביותר באנטוליה.

המצודה ושלושת ה"כנפיים"

בראש הגבעה ניצב חרוט קטום — ארכיאולוגים מסמנים אותו באות A, זוהי המצודה העתיקה. ממנה, כמו עלי כותרת, יוצאים שלושה "עלים" תחתונים — B, C ו-D. ממזרח ומדרום לגבעה הראשית צמודה עיר תחתונה מוארכת. במהלך תקופות שונות שופצו הביצורים: המבצר הפנימי הורחב, החומה החיצונית קיבלה קירות תומכים חדשים, ובתקופת החתים הופיעו שערים מאסיביים עם מעברים תת-קרקעיים ומגדלים לאורך ההיקף. עקבות קווי הגנה אלה ניכרים היטב בתבליט גם כיום.

היישוב הקדום ביותר מתקופת הברונזה הקדומה

השכבות הקדומות מעידות על אדריכלות מאופקת להפליא, כמעט סגפנית: בתים מלבניים מלבני בוץ על יסודות אבן, גגות שטוחים ורצפות חרס מהודקות. הבתים צפפו זה לזה, ויצרו את מה שארכיאולוגים מכנים "תכנון כפרי אגלוטינטי". מאוחר יותר הבתים הפכו גדולים יותר, והקירות בפנים ובחוץ טויחו — סימן לשגשוג הולך וגדל. באותה תקופה החל גם חילופי תרבות עם מסופוטמיה.

תחנת מסחר אשורית ועיר חתית

דווקא בשכבת תקופת הברונזה התיכונה, באותה תקופה של סחר שיירות, נמצאו ארכיונים בכתב יתדות, כלי חרס מסוג קפדוקיה וכלי קיבול זואומורפיים — קנקנים מעודנים בצורת ראשי בעלי חיים, המתוארכים לשנים 1700–1500 לפנה"ס. בתקופת החתים, המתאימה ככל הנראה לשלב אנקובה, הוקפה העיר בחומה חדשה, ובמצודה הוקמו מבני ציבור. כל הממצאים החשובים ביותר — לוחות, חותמות, ריטונים, כלי חרס — שמורים במוזיאון התרבויות האנטוליות באנקרה, ולמעשה, כל ביקור רציני באלישר-היווק כדאי להתחיל דווקא שם.

השכבה הפריגית והכנסייה הביזנטית

לאחר האסון של שנת 1200 לפנה"ס, הגבעה אוכלסה בהדרגה על ידי הפריגים. בשכבה זו ניכר שילוב בין מסורות חתיות לתרבות חדשה; המצודה שהוחרבה קודם לכן נבנית מחדש על גבי היסודות הישנים. כמה עשרות קילומטרים דרומה שוכנת קרקנס — עיר פריגית ענקית מתקופת הברזל, ויחד עם אלישר היא יוצרת "צומת פריגי" שלם במרכז אנטוליה. בראש הגבעה חשפו ארכיאולוגים את חורבותיה של כנסייה קטנה מתקופת רומא המאוחרת או הביזנטית — אפילוג שקט להיסטוריה בת שמונה אלף שנה.

צ'אדיר-הויוק בסביבה

במרחק של 12 ק"מ צפונית-מערבית לאלישר שוכנת שכנתו החשובה ביותר — צ'אדיר-הויוק (Çadır Höyük), אשר ארכיאולוגים מודרניים מזהים בזהירות עם העיר החתית ציפלאנדה. המסלול "אלישר + צ'אדיר" הוא מסלול קלאסי למי שרוצה להבין את הנוף של המחוז החיתי. החפירות בצאדיר מתנהלות באופן פעיל יותר: בעוד שבאלישר נעשתה העבודה מאז 1992 בעיקר כמיפוי טופוגרפי וצילום אווירי בעזרת בלונים, בצאדיר-היויק פתח רונלד גורני עונת חפירות ארכיאולוגית מלאה. הניגוד הזה נוח: צ'אדיר מראה איך נראה אתר "חי" עם חפירות פתוחות, ואילו אלישר — כמו ארכיון רדום מתחת לדשא, שעדיין מחכה לחוקריו.

שיטת החפירה והיקף העבודות

משלחת אוניברסיטת שיקגו יישמה כאן את אחת מהשיטות המתקדמות ביותר לתקופתה: כל שטח הגבעה חולק לריבועים בגודל עשרה על עשרה מטרים, המכוונים בקפדנות לפי רוחות השמים. כל ריבוע נחפר בשכבות, תוך תיעוד קפדני של הממצאים והסטראטיגרפיה. בזכות משמעת זו הצליחו הארכיאולוגים לקשר סוגי קרמיקה, חותמות ואופקים אדריכליים לתאריכים מוחלטים. למעשה, תוצאות העונות של 1927–1932 קבעו למשך עשרות שנים את הסטנדרט הכרונולוגי של מרכז אנטוליה: כאשר נמצאו שכבות דומות בחתוש, קאניש-קילטפה או בייג'סולטאן, הן הושוו דווקא לסולם של אלישר.

עובדות ואגדות מעניינות

  • בתקופת הניאולית, אלישר-היויק עמד ממש על אי: היישוב היה מוקף באגם, ורק עם התייבשות האזור בתקופת הכלקולית החלו אנשים ליישב את החופים הסמוכים.
  • באחת הלוחות מוזכר הסוחר אמור-אשור — אותו שם מופיע בארכיון הקרומה בקולטפה; ייתכן שמדובר באותו אדם, שרשת המסחר שלו כיסתה את אנטוליה מקניש ועד חתוש.
  • חותם "אניטה-הנסיך" על שתי לוחות הוליד את ההשערה כי המלך החיתי האגדי למחצה, אניטה, הוא זה ששרף את אלישר: בטקסטים שלו הוא התפאר בכך שכבש את העיר קושאר ו"זרע עשבים שוטים במקומה", וקלל אותה לדורות.
  • כל שכבת הממצאים הייחודיים — כלי חרס, ריטון בצורת ראש של חיה, פסלונים מחמר שרוף — מוצגת כיום במוזיאון התרבויות האנטוליות באנקרה ונחשבת לאחת מאוספי תקופת הברונזה הטובים ביותר בטורקיה.
  • החפירות בשנים 1927–1932 בהנהגתו של גנס הננינג פון דר אוסטן וסגנו אריך שמידט היו אחת המשלחות הארכיאולוגיות הגדולות הראשונות של אוניברסיטת שיקגו למזרח התיכון, והן קבעו את הסטנדרט הסטרטיגרפי לכל אנטוליה.

איך להגיע

אלישר-היויק שוכנת באזור כפרי נידח במחוז יוזגאט, והדרך הנוחה ביותר להגיע אליה היא ברכב. שדות התעופה הגדולים הקרובים ביותר הם אנקרה אסנבוגה (ESB), כ-220 ק"מ מערבה, וקאיסרי (ASR), כ-150 ק"מ דרומית-מזרחית. לתיירים דוברי רוסית בדרך כלל קל יותר לטוס דרך איסטנבול עם מעבר לטיסת פנים.

המסלול הקלאסי הוא לשכור רכב בשדה התעופה ולנסוע בכביש D200 (אנקרה – יוזגאט – סיבאס). מיוזגאט יש לנסוע דרומה-מזרחה לכיוון העיר סורגון, ואז לפנות לכפר אלישר; הגבעה עצמה ממוקמת צפונית לכפר. מאנקרה הנסיעה אורכת כ-3.5–4 שעות לכל כיוון. ללא רכב ניתן להגיע באוטובוס לסורגון מתחנת האוטובוסים של אנקרה (AŞTİ), ומשם — במונית או בטרמפ כ-25 ק"מ לכפר. יש מעט שלטים המכוונים אל התל עצמו, ולכן מומלץ לשמור מראש את נקודת ה-GPS (39.606° צפון, 35.261° מזרח) במכשיר הניווט הלא מקוון.

טיפים למטייל

הזמן הטוב ביותר לטיול הוא האביב (אפריל–מאי) ותחילת הסתיו (ספטמבר–אוקטובר). בקיץ הרמה לוהטת, כמעט ואין צל על הגבעה, ובחורף הדרך בערבה עלולה להיות לא נוחה בגלל השלג והבוץ. הקצו כ-90 דקות לביקור בטלה עצמה: יש לטפס בנחת על המדרון, לסייר במצודה הראשית, להקיף את "הכנפיים" ולרדת מצד העיר התחתונה.

הקפידו לקחת מים, כובע, קרם הגנה ונעליים נוחות עם סוליה חזקה — משטח הגבעה אינו אחיד, ובמקומות מסוימים הוא חלקלק לאחר גשם. אין מקום לאכול במקום, ולכן מומלץ להצטייד באוכל ובתרמוס ביוזגטה או בסורגונה. אין כאן שום תשתית למבקרים במובן המקובל: לא קופות כרטיסים, לא בתי קפה, לא חנויות מזכרות — וגם בזה טמון הקסם המיוחד של המקום, המזכיר למטיילים הרוסים את התלים ה"פראיים" של הערבות שלחופי הים השחור.

כדי שהטיול ישתלם מבחינת הזמן, כדאי לשלב אותו עם אתרים אחרים באזור. ביום אחד אפשר לבקר באלישר-היוק, בתל הסמוך צ'אדיר-היוק ובעיר הפריגית קרקנס — כך מתקבל מסלול עשיר "בעקבות החתים והפריגים". במהלך יומיים ניתן להוסיף את בוגאזקלה-חטטוס, בירתה לשעבר של ממלכת החתים, ואת יאזילקיה, מקדש הסלע המפורסם שלה. והקצו בהכרח חצי יום למוזיאון התרבויות האנטוליות באנקרה: שם בדיוק מוצגים אותם לוחות, ריטונים וחותמות מאלישר-היויק, ובלעדיהם הביקור בגבעה נותר במידה רבה "אילם". אלישר-היוק הוא לא מקום למי שמחפש חורבות פוטוגניות, אלא למטיילים שמוכנים להקשיב ללחישת שכבות האדמה: בכך טמון ערכו העיקרי.

הנוחות שלכם חשובה לנו. כדי לתכנן מסלול, לחצו על הסימון הרצוי.
פגישה ל דקות לפני תחילת
אתמול 17:48

עוד בנושא

Cyaneae (קיאנה) — עיר הסרקופגים של ליקיה ליד דמרה
Cyaneae (קיאנה) — עיר הסרקופגים של ליקיה ליד דמרה
אתמול 17:48
גוונפארק בקיזילאי — אנדרטת הביטחון ולב אנקרה
גוונפארק בקיזילאי — אנדרטת הביטחון ולב אנקרה
אתמול 17:48
המסגד העתיק (מרסין) — היסטוריה ואדריכלות Eski Cami
המסגד העתיק (מרסין) — היסטוריה ואדריכלות Eski Cami
אתמול 17:48
באגראן — בירתה העתיקה של ארמניה במחוז קארס
באגראן — בירתה העתיקה של ארמניה במחוז קארס
אתמול 17:48
שאלות נפוצות — אלישר-היויק — תל עתיק באנטוליה: היסטוריה וביקור תשובות לשאלות נפוצות על אלישר-היויק — תל עתיק באנטוליה: היסטוריה וביקור. מידע על אופן הפעולה, האפשרויות והשימוש בשירות.
אלישר-היויק הוא תל רב-שכבתי (גבעה מלאכותית) שגובהו כ-30 מטרים, הממוקם במרכז אנטוליה, אשר נוצר במשך שמונה אלפי שנים של התיישבות רציפה — מהתקופה הניאוליתית ועד לתקופת ביזנטיון. הוא בעל ערך מיוחד עבור חוקרים: החפירות שערך אוניברסיטת שיקגו בשנים 1927–1932 בהנהגתו של הנס הננינג פון דר אוסטן יצרו סולם סטרטיגרפי תקני, ששימש במשך עשרות שנים להשוואת תיארוך של אתרים אנטוליים אחרים — חתושש, קילטפה ובייג'סולטאן.
בתוך הגבעה טמונים, במובן המילולי של המילה, שכבות מתקופות שונות: התיישבות ניאוליתית על אי שבאמצע אגם קדום, ביצורים מהתקופה הכלקוליתית, ערים מתקופת הברונזה הקדומה והבינונית, תחנת מסחר אשורית, עיר חתית (ככל הנראה אנקובה), אופק תרבותי פריגי, ובפסגה עצמה — חורבות של כנסייה רומית מאוחרת או ביזנטית. כל תקופה הותירה שכבה אדריכלית וקרמית הניתנת לזיהוי בנפרד.
באתר התגלו 53 לוחות בכתב יתדות (כולל העתקים), שנכתבו בשפה האשורית הקדומה בסגנון המכונה "סגנון קפדוקיה". זהו ארכיון טיפוסי של תחנת מסחר: חוזים, קבלות, אזכורים של מסלולי נסיעה בין קנש (קילטפה) לחתושש. בטקסטים מופיע הסוחר אמור-אשור, הידוע גם ממסמכים שנמצאו בקרומה בקולטפה, ואחת הלוחות מתוארכת לתקופתו של שמשי-אדד הראשון (בערך 1808–1775 לפנה"ס). שתי לוחות חתומות בחותמו של "אניטה-הנסיך", דבר שהוליד השערה בדבר מעורבותו של מלך חיתי זה בהחרבת העיר.
כל הממצאים החשובים — לוחות בכתב יתדות, כלי קיבול זואומורפיים מסוג "ריטון", כלי חרס מתקופת הברונזה, פסלונים וחותמות — שמורים במוזיאון התרבויות האנטוליות באנקרה (Anadolu Medeniyetleri Müzesi). מומחים רואים באוסף זה את אחד מאוספי תקופת הברונזה הטובים ביותר בטורקיה. ביקור במוזיאון לפני הנסיעה אל התל עצמו מעשיר את החוויה באופן משמעותי: במקום כבר אין ממצאים, ובלי הקשר חזותי קשה הרבה יותר "לקרוא" את התל.
במקום אין קופות, אזורים בתשלום או תשתית תיירותית מאורגנת. זהו אתר ארכיאולוגי פתוח באזור כפרי: אין שערים, אין שומר ואין שלטי הכוונה למסלולי טיול. הגישה לגבעה חופשית. בדיוק בגלל זה אלישר-היויק מושך מטיילים שמתעניינים במקום "בתולי", ולא באתר תיירותי מעוצב.
צ'אדיר-היויק (Çadır Höyük) — תל סמוך הממוקם כ-12 קילומטרים צפונית-מערבית לאלישר, אשר חוקרים מזהים בזהירות עם העיר החיתית ציפלאנדה. בניגוד לאלישר, שם החפירות הפעילות הסתיימו זה מכבר, בצ'אדיר-היויק מתנהלים עונות שטח מלאות עם בורות חפירה פתוחים, בהנהגתו של רונלד גורני. מסלול "אלישר + צ'אדיר" נוח: הראשון מציג ארכיון רדום מתחת לדשא, והשני — אתר "חי" ופעיל. יחד הם מספקים תמונה שלמה של הפרובינציה החתית במרכז אנטוליה.
אלישר-היויק אינו תיאטרון עתיק בעל עמודים עם נקודות תצפית קבועות. הרושם העיקרי הוא ממדי התל עצמו: 520 על 350 מטרים בבסיסו וגובה של 30 מטרים. בתבליט הגבעה ניתן להבחין בקווי המתאר של ביצורים מתקופות שונות: קווי חומות הגנה, חרוט המצודה (סקטור A) בפסגה ושלוש "כנפיים" (B, C, D) המתפזרות ממנה כלפי מטה. בפסגה עצמה — שרידים מתקופת הביזנטית: יסודות של כנסייה קטנה. לאדם ללא הכשרה ארכיאולוגית קל יותר לתפוס את המקום כחוויה נופית, ולא כמוזיאון תחת כיפת השמיים.
כן, הדבר מאושר על ידי הסטרטיגרפיה. היישוב הקדום ביותר היה מוקף במים: הגבעה הייתה היבשה היחידה המתאימה למגורים באזור זה. שרידי השכבה הניאוליתית נמצאים בעומק של כ-26 מטרים מתחת לפני השטח המודרניים. רק עם תחילת תקופת הכלקולית, כאשר האזור התייבש בהדרגה, החלו בני האדם לרדת אל החופים הסובבים ולבנות ביצורים חיצוניים, תוך התאמה לנוף המשתנה.
האזור עשיר באתרים: ביום אחד עמוס ניתן להספיק לבקר באלישר-היויק, צ'אדיר-היויק ובעיר הפריגית קרקנס — זהו המסלול "בעקבות החתים והפריגים". במהלך יומיים מתווספים אליו בוגאזקלה (חטוש) — בירתה לשעבר של ממלכת החתים — ויזילקיה, מקדש הסלע המפורסם עם תבליטי הסלע. בנוסף, ישנו "צעד אפס" חובה — מוזיאון התרבויות האנטוליות באנקרה, המשלים ומסביר את מה שנשאר אילם בשטח.
הטיפוס מתון: גבעה בגובה 30 מטר, המדרונות אינם אחידים, ובמקומות מסוימים תלולים; המשטח עלול להיות חלקלק לאחר גשם. אין שבילים או מעקות מיוחדים. אנשים בכושר גופני טוב עולים ללא קושי, אך למטיילים מבוגרים או לילדים קטנים כדאי לנקוט זהירות, במיוחד במזג אוויר גשום. חובה לנעול נעליים עם סוליה מחורצת — נעלי ספורט או נעלי טיולים.
בקיץ (יוני–אוגוסט) מישורי אנטוליה מתחממים מאוד, וכמעט אין צל על הגבעות הפתוחות — הביקור הופך להיות לא נוח ואף מסוכן ללא מלאי מים מספיק. החורף (דצמבר–מרץ) מסובך בשל השלג והבוץ בכבישי העפר של הערבה המובילים לכפר — ללא רכב שטח, ההגעה למקום עלולה להיות בעייתית. התקופות האופטימליות הן אפריל–מאי וספטמבר–אוקטובר: טמפרטורה מתונה, כבישים יבשים, אור רך לצילום.
בסמוך לגבעה עצמה אין כל תשתית למבקרים: לא בתי קפה, לא דוכנים ולא חנויות. המקומות הקרובים ביותר לרכישת מזון ומים הם העיר סורגאן (כ-25 ק"מ) ויוזגאט. מומלץ להצטייד במזון ובבקבוקי מים מלאים מראש, לפני היציאה לכיוון הכפר אלישר. תרמוס עם משקה חם יועיל במזג אוויר קריר, כאשר הרוח במישור מורגשת.
מדריך למשתמש — אלישר-היויק — תל עתיק באנטוליה: היסטוריה וביקור מדריך למשתמש ב- אלישר-היויק — תל עתיק באנטוליה: היסטוריה וביקור, הכולל תיאור של הפונקציות, האפשרויות והעקרונות העיקריים של השימוש בתוכנה.
לפני הנסיעה אל הגבעה עצמה, בקרו במוזיאון תרבויות אנטוליה באנקרה: שם מוצגים לוחות בכתב יתדות, ריטונים, כלי חרס וחותמות שנמצאו דווקא באלישר-היוקה. ללא הקשר חזותי זה, התל נותר במידה רבה "אילם" — אתם רואים את צורת האדמה, אך אינכם מבינים מה מסתתר בתוכה. המוזיאון פתוח מדי יום, ויש להקדיש לביקור בו לפחות 2–3 שעות. שימו לב באוסף לאולם תקופת הברונזה ולמדור המוקדש לקשרים המסחריים האשורים.
העונה המומלצת היא אפריל–מאי או ספטמבר–אוקטובר. נקודת הלינה הקרובה ביותר היא יוזגאט (כ-45 ק"מ מהגבעה): שם יש מלונות ברמות שונות. אלטרנטיבה — לצאת מאנקרה בשעות הבוקר המוקדמות ולחזור בערב, אך אז לא יישאר זמן במסלול לביקור בצ'אדיר-היוק או בקרקנס. תוכנית של יומיים נוחה יותר: ביום הראשון — ביקור במוזיאון באנקרה ונסיעה ליוזגאט, וביום השני — מסלול בין התלים.
במכונית: מאנקרה בכביש D200 עד יוזגאט, משם דרומה-מזרחה לכיוון סורגון, ובהמשך לפי השילוט לכפר אלישר — הגבעה נמצאת מצפון לכפר. משך הנסיעה מאנקרה הוא כ-3.5–4 שעות. שמרו מראש את נקודת ה-GPS 39.606° צפון, 35.261° אורך, ב-GPS לא מקוון — אין הרבה שלטים המכוונים אל התל. ללא רכב: אוטובוס מאנקרה (AŞTİ) — סורגון, משם מונית כ-25 ק"מ. השכרת רכב בשדה התעופה אנקרה אסנבוגה (ESB) או קיסרי (ASR) — האפשרות הגמישה ביותר.
רכשו מים ומזון ביוזגטה או בסורגונה — אין בגבעה לא בתי קפה ולא חנויות. הצטיידו ב-1.5–2 ליטרים של מים לפחות לאדם, חטיף קל, קרם הגנה וכובע. נעליים — מגפי טיולים או נעלי ספורט עם סוליה מחורצת: משטח הגבעה לא אחיד וחלקלק לאחר גשם. מומלץ לקחת מעיל קל — במישור יכול להיות רוחני גם ביום חם.
הקצו כ-90 דקות לסיור נינוח. התחילו לטפס במדרון המתון לכיוון הפסגה — שם נמצאת המצודה (אזור A) עם חורבות הכנסייה הביזנטית ותצפית הטובה ביותר על הסביבה. לאחר מכן, עברו בין שלושת ה"כנפיים" התחתונות (B, C, D), שבהן ניתן להבחין בתבליט בקווי המתאר של קווי ההגנה מתקופות שונות. רדו לכיוון העיר התחתונה ממזרח או מדרום. צלמו לא רק את הפסגה, אלא גם את חתכי המדרונות, שבהם לעתים ניתן להבחין בשכבות של מרבצי תרבות בחשיפות הסלע.
לאחר ביקור באלישר-הויוק, סעו לכיוון צ'אדיר-הויוק (Çadır Höyük) — כ-12 ק"מ צפונית-מערבית. במקום מתקיימות חפירות ארכיאולוגיות פעילות, וניתן לראות את החפירות הפתוחות ואת עבודת המשלחת בשטח. אם הזמן מאפשר, כללו ביום זה את העיר הפריגית קרקנס — הגדולה ביותר מתקופת הברזל במרכז אנטוליה. המסלול "אלישר — צ'אדיר — קרקנס" מתאים מבחינה לוגיסטית ליום אחד עמוס, בתנאי שיוצאים מוקדם ויש רכב.
אם יש לכם יום נוסף, המשיכו במסלול אל בוגאזקלה (חטושא) — בירת הממלכה החתית, המוכרת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ואל מקדש הסלע הסמוך יאזילקאיה, עם גלריות תבליטי האלים. אתרים אלה מהווים סיום הגיוני לנרטיב שהחל באלישר-היויק: מתחנת מסחר אשורית, דרך הפרובינציה החתית, ועד למרכז האימפריה. בוגאזקלה נמצאת כ-100–120 ק"מ מערבית לאלישר, הנסיעה אורכת כ-1.5–2 שעות.